מקום הטיפול האחרון מושפע ממצב מערכות הרווחה והבריאות, מהיבטים תרבותיים ומעומס התסמינים. נושא זה הוא ראשון במעלה עבור מטופלים בסוף החיים. במסגרת מחקר אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת BMC Palliative Care, ביקשו החוקרים לבחון את מקומות הטיפול האחרון של חולים המאושפזים ביחידה לטיפול פליאטיבי חריף.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל מרשמים רפואיים של חולים (377 נבדקים עם גיל ממוצע של 71 [טווח בין-רבעוני: 59-81], 56% מהנבדקים [N=210] היו גברים) אשר אושפזו ביחידה לטיפול פליאטיבי חריף בשנת 2019. המחקר כלל מאפיינים דמוגרפיים, סוציואקונומיים ותחלואתיים. החוקרים עשו שימוש בכלים של סטטיסטיקה תיאורית והיסקית לזיהוי גורמים המשפיעים על מקום הטיפול האחרון.
רוב הנבדקים (80%, N=300) היו שוויצרים ו-60% (N=226) דיווחו על אמונה נוצרית. 77% מהנבדקים היו בעלי השכלה גבוה. 80% (N=300) מהנבדקים היו חולי סרטן.
תוצאות המחקר הדגימו כי ב-54% מהנבדקים מקום הטיפול האחרון היה המחלקה לטיפול פליאטיבי חריף. מגדר, אזרחות, דת, ביטוח רפואי והשכלה גבוהה לא נמצאו קשורים למקום הטיפול האחרון. מאידך, היסטוריה של טיפול פליאטיבי קודם הפחיתה באופן משמעותי את הסיכוי לקבלת טיפול אחרון בבית החולים (יחס סיכויים: 0.301, רווח בר-סמך 95%: 0.180-0.505, P<0.001).
מתוצאות מחקר זה עולה כי רוב הנבדקים אשר התקבלו לאשפוז במחלקה לטיפול פליאטיבי חריף נפטרו במסגרת המחלקה. גורמים סוציואקונומיים לא נמצאו כמנבאים של מקום הטיפול האחרון. מאידך, טיפול פליאטיבי קודם כן נמצא קשור למקום טיפול אחרון מחוץ לבית החולים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה