מספר המדינות שבהן סיוע במוות (assisted dying) הוא חוקי תחת שמות שונים (המתת חסד, סיוע רפואי במוות, מוות בכבוד וכו') גדל משמעותית בשנים האחרונות, ובהתאם אפשרות זו הופכת לזמינה ליותר מטופלים.
עוד בעניין דומה
מרבית החוקים הקשורים בסיוע זה כוללים מגבלות על הזכאות לטיפול בהתאם לאבחנה סופנית ופרוגנוזה משוערת, כמו גם בקשה לאישורים מאנשי מקצוע שונים היכולים להעיד על יכולתם הקוגניטיבית והפסיכיאטרית של חולים המבקשים גישה לעזרה מסוג זה.
יש חוקים המחייבים יכולת של המטופלים "לנהל את עצמם" ולבצע את הפעולה בעצמם אך פירוט ההליכים משתנה בין מדינות ומצבים רפואיים. קביעות כאלו יכולות להיות מעורפלות ומאוד קשות ליישום ולבירור בחולים הסובלים ממצבים נוירולוגיים וגידולי מוח ראשוניים או גרורתיים.
כיום חסרים מחקרים קפדניים המנחים קלינאים כיצד ליישם קריטריונים משפטיים חשובים אלה על אוכלוסיית חולים מיוחדת ושכיחה זו. ככל שהגישה לסיוע במוות במצבי גסיסה הולכת ומתרחבת, כך עולה הצורך במחקר שיראה כיצד ליישם את החוקים ולהנחות חולים, משפחות וקלינאים בתהליך מורכב זה.
מקור: